תפריט נגיש

המיזם הקיבוצי לעידוד ההתנדבות, התרומה והמעורבות החברתית

  • א
  • א
  • צבע נגיש

מאה שנות קיבוץ, מאה שנות מעורבות

 התנדבות קיבוצית

בין ביאליק לדובנוב, בין בועתיות לרצון טוב: מוקי צור מזמין אתכם לספר את תולדות ההתנדבות הקיבוצית

 

מתנדבים בעם

חִשְׂפוּ הָאוֹר! גַּלּוּ הָאוֹר!
אִם הַרֲרֵי נֶשֶׁף עָלֵינוּ נֶעֱרָמוּ –
לֹא דָעֲכוּ כָל-הַנִּיצוֹצוֹת, לֹא תָמּוּ;
מֵהָרֵי הַנֶּשֶׁף עוֹד נַחְצֹב לֶהָבָה,
מִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים – סַפִּירִים לִרְבָבָה.
עַל-קַרְקַע הָעָם וּבְתַחְתִּיּוֹת נִשְׁמָתוֹ –
עוֹד תִּגַּהּ וּתְנוֹצֵץ שְׁכִינָתוֹ.
הוֹי, הָבוּ-נָא יַחְדָּו לָעֲבֹדָה הַגְּדוֹלָה!
נָגֹלָּה-נָּא הָרֵי הַנֶּשֶׁף, נָגֹלָּה!
נַחַשְׂפָה-נָּא שִׁכְבוֹת הָאוֹרִים הָרַבִּים!
הוֹי, בְּנֵי הַמַּכַּבִּים!
הַעֲמִידוּ אֶת-עַמְּכֶם, הָקִימוּ הַדּוֹר!
חִשְׂפוּ אוֹר, חִשְׂפוּ אוֹר!

לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם!
בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה!
בְּמִי? אַל-תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ יִדְּבֶנּוּ!
מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –
הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ!
כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה:
אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!
כָּל-פְּלֵיטַת הַטּוֹב, שְׂרִיד הָעֹז וְהָאוֹרָה,
שֶׁהוֹתִיר עוֹד אֵל בִּלְבָבֵנוּ פְּנִימָה,
הָבָה נְלַקֵּט, לַאֲחָדִים נֶאֱגֹרָה,
וְעַל-נֵס בְּיוֹם חֵילֵנוּ נָרִימָה;
וִילֻקְּטוּ אֵלֵינוּ מִקֶּדֶם עַד-יָם
חַיִל גָּדוֹל לְעֶזְרַת הָעָם!

לִבְשׁוּ-נָא עֹז! דִּרְכוּ-נָא עֹז!
בִּמְעָרוֹת הַצּוּרִים, חֳרָשִׁים מְצִלִּים,
הִתְלַקְּטָה הַפְּלֵיטָה בִּימֵי חַשְׁמוֹנָאִים,
צִחֲצוּחַ חֲרָבוֹת עִם רִנְנַת הַתְּהִלִּים
כְּאֶחָד הֵשִׁיקוּ דְּמִי יְעָרִים וּסְלָעִים,
וּבְמַחֲבֵא חֳרָשִׁים, בִּמְעָרוֹת אֲפֵלָה,
יְשׁוּעָה גְדוֹלָה גָּמֵלָה.
וַאֲנַחְנוּ דּוֹר דַּכָּא, קְצַר יָד, בְּנֵי עַם-עָנִי,
עַל-לִבּוֹת בָּנֵינוּ נַהַלְמָה-נָּא חוֹצֵץ,
וּדְבַר אֲדֹנָי עַמּוּדֵנוּ הַיְמָנִי,
וְהוּא פַּטִּישֵׁנוּ הַמְפוֹצֵץ!
עוֹד לֹא כָל-כֹּחֵנוּ נָתַנּוּ לָבֹז –
בֵּאלֹהִים לָנוּ עֹז!

 

שיר זה של ביאליק היה להמנון התנועה החלוצית. תחזקנה קראנו לו, לכבודו עמדנו. שרנו אותו בהתלהבות, כי הבנו כי מתנדבים צריכים חיזוק. כי מישהו צריך לשיר את שיר המתנדבים.

בחלק זה של האתר נספר על התנדבות בתנועה הקיבוצית לדורותיה. לא בגלל תהילתם של הסיפורים, אלא כדי שיצאו לקרב על הנפש. לסיפורים האחרים יש כל-כך הרבה נוכחות בחיינו, עד שאיננו יכולים להתרכז באירועים המעניקים השראה לעשייה, חירות לבצע צעדים הנותנים סיכוי לאחרים ובכך גם לנו. הקיבוץ היה חברה של מתנדבים. החירות גייסה אותם, הרצון הטוב. למרות ובגלל.

שנים רבות לפני הקמת הקיבוץ הציע עולה צעיר להקים חברה שיתופית. המציע היה אחיו של ההיסטוריון שמעון דובנוב. הוא הציע להקים חברה קיבוצית שבה התקנון יקבע את החיים: מה אנשים ילבשו. במה יעבדו. כיצד יתארגנו. בלב היישוב שביקש להקים הוא ראה שיעמוד מוסד חשוב: בית סוהר. בית סוהר למי שאינו עומד בתקנות. הוא חזה שיהיו שני חטאים שיהיו הכי שכיחים: כסף בכיס ורכילות בפה. הוא ביקש יישוב מתוקנן. על-פי דין מוסכם. מהצעתו של זאב דובנוב נותר לנו רק התקנון. היא לא קמה.

בקיבוץ שנולד שנים רבות אחרי כן היתה מפלגה חשובה שטענה שיסודו של הקיבוץ הוא לא הדין ולא התקנה, אלא לפנים משורת הדין. הרצון הטוב שגודש את ההחלטות והצווים. על כן אמרו אנשי המפלגה הזאת: לא צבא של מגויסים על-פי חוק אנחנו, מתנדבים אנו למעשים של רצון טוב. ואם בפנים על רצון זה אנו עומדים, סכנה אחת לפתחנו: נרקיסיות חברתית. בועתיות סוחפת.

כיצד נוכל לברוח מסגירות זו ההופכת אטימות? על-ידי יציאה מהחברותה אל המעשה המשקף את ערכיה.
על-כן רוויה החברה הקיבוצית ותולדותיה במעשה של התנדבות.

אנו מזמינים חברים לכתוב לנו על אירועים של התנדבות בקיבוץ לדורותיו כדי שנוכל ללמוד את שורשי עשייתנו העתידית.

Back to Top