תפריט נגיש

המיזם הקיבוצי לעידוד ההתנדבות, התרומה והמעורבות החברתית

  • א
  • א
  • צבע נגיש

הצעירות שמצליחות לשמח בבית האבות

מאיה וליאורה מתנדבות בבית אחווה. צילום: עלון יגור

בבית אחווה שביגור המעורבות של הקהילה יוצרת קשרים מיוחדים עם הדיירים הקשישים

בית אחווה נמצא בלב יגור, והוא לב פועם של שותפות רב-דורית. המקום רחוק מלהיות בית אבות מנותק שמסתפק בטיפול בקשישים. בבית אחווה מתקיימים דרך קבע פרויקטים רבים בהם לוקחים חלק ילדי הגנים, תלמידים, סטודנטים, חברי יגור, וגם חיילי יחידה קרבית מחיל האוויר שמגיעים פעם בחודש להיפגש ולשוחח עם ניצולי שואה.   

בין המתנדבים שמביאים איתם משב רוח רענן וזריקת מרץ של עניין, יש שתי נערות מקיבוץ יגור -  ליאורה נול ויובל אדלר, שעולות לכיתה י"א בבית הספר כרמל זבולון.

בשעה חמש אחר הצהרים, סביב שולחן עמוס משחקים, צבעים ואביזרים שונים, יושבות שתי דיירות; לאה מיטלברג מיגור ויהודית בורג מטבעון. מולן יובל שמשחקת בינגו עם לאה, וליאורה שמשוחחת עם יהודית. הן מגיעות לבית אחווה פעם בשבוע לפעילות של שעתיים עם הדיירים.

איזו פעילות הכי פופולארית?

לאה: "אני הכי אוהבת שהן עושות לנו חידונים לפני החגים".

ליאורה: "יש כאלה שרוצים לשוחח איתנו, ויש כאלה שרוצים לשחק ולצייר. אנחנו מביאות איתנו משחקים ולפעמים גם פעילות כמו חידון, אבל מתאימות את עצמנו לרצונות של הדיירים".

מה נותנת לכן ההתנדבות?

ליאורה: "אנחנו מרגישות שאנחנו תורמות ונותנות מעצמנו לאחרים. זאת דרך של מעורבות בקהילה ובחברה סביבנו, ויציאה מסדר היום הקבוע של בית ספר, חברות, חוגים ופעילויות רגילות".

יובל: "זאת הזדמנות ללמוד על העולם ועל החיים דרך ההיכרות עם הדיירים. הם מספרים לנו על החיים שלהם בעבר ובהווה, על המשפחות, וככה נפתחות לנו העיניים למציאות ולעולמות שאחרת לא היינו פוגשות".

איך הגעתן להתנדבות הזאת?

יובל: "בכיתה ט' עבדנו קצת בגנים והרגשנו טוב, אבל החלטנו לנסות משהו יותר מאתגר ומשמעותי, שתורם באמת ושייתן לנו סיפוק. תמיד ידעתי שצריך לכבד זקנים ומבוגרים. לכבד זה דבר אחד. להרגיש בנוח וקרוב זה דבר אחר, וזה המצב שלי עכשיו, שאני מכירה אנשים מבוגרים מקרוב, ונוח ונעים לי איתם, כי אני מכירה אותם ואת הסיפורים שלהם, לפחות קצת, אני קוראת להם בשמות, ואני רואה את הרגישות, את שמחת החיים, ואת האנושיות הגדולה שלהם".

ליאורה: "כשבאנו בפעם הראשונה, לא בדיוק ידעתי איך הכול יתנהל ואם הדיירים ירצו להשתתף בפעילויות שלנו, אבל הם מיד חייכו אלינו והיו מאוד נחמדים ורבים מהם גם הגיעו לפעילות. ככל שהגענו יותר הם נפתחו אלינו ואנחנו אליהם. היום הם מאוד מעניינים אותי ואני מחכה כבר להגיע שוב. ואם כבר מדברים על תהליך, התפתחה אצלי יותר הערכה ומודעות לדברים הקטנים בחיים. אני לומדת איך אפשר לשמוח גם מכל דבר קטן ומבינה שכדי להיות מאושרים, פשוט צריך להסתכל על מה שיש לנו ולהעריך".

עליזה אבגי אם הבית: "הבנות עושות עבודה נפלאה. הן מקרינות אכפתיות, סבלנות, אהבה וסימפטיה ובאמת קשובות מאוד. לדיירים זה עושה גדולות ונצורות. לבני נוער כיום לפעמים אין הרבה סבלנות ועניין במבוגרים ובקשישים. זה ששתי בנות צעירות מוכנות להקדיש לכך זמן ותשומת לב זה נפלא. הדיירים, את כל מה שהיו רוצים לספר ולחלוק הם מספרים לבנות. צריך הרבה בגרות ואנושיות כדי לעשות את מה שהן עושות. מבחינתנו כצוות זה פשוט מחמם את הלב".

 


Back to Top