תפריט נגיש

המיזם הקיבוצי לעידוד ההתנדבות, התרומה והמעורבות החברתית

  • א
  • א
  • צבע נגיש

צבי ורחלי מחבקים את הקהילה האתיופית

רחלי וצבי שחר. צילום מתוך אוסף פרטי

צבי ורחלי שחר ממעגן מיכאל מסייעים לבני העדה האתיופית בישראל ומרוויחים אינספור קשרים רבי משמעות

כמו מרבית הדברים הטובים בחיים, גם הרומן הארוך והמוצלח של צבי שחר ממעגן מיכאל ושל אשתו רחלי עם הקהילה האתיופית החל במקרה, אי שם בשלהי שנות ה-80. היו אלה ימי "מבצע משה" ולארץ החלו להגיע עולים רבים מאתיופיה.

צבי, אז מנהל יצור במחלקה מפעל "פלסאון", החליט יחד עם צוות משאבי אנוש לקלוט שני עולים חדשים מאתיופיה לעבודה במפעל. צבי היה בין הראשונים לשלב את בני העדה האתיופית במשק מעגן מיכאל ואכן, הקליטה לא הייתה קלה, בעיקר למול קשיי השפה והבדלי התרבות. צבי לא התייאש והגדיל בהתמדה את כמות העובדים בני העדה, עד אשר הגיע מספרם לכ-35 עובדים שהפכו לחלק אינטגרלי במפעל.

עם הזמן, החלו להיווצר בין צבי לבין עובדיו יחסים אישיים וקרובים. החיבור היה מיידי ואמיתי וצבי הבין כי הוא רוצה לעשות יותר עבור בני הקהילה.

צבי ורחלי שחר2

צבי ורחלי שחר בהפגנת בני העדה האתיופית. צילום מתוך אלבום פרטי

לכן, כאשר הוצע לו ולאשתו לקחת על עצמם את תפקיד המקשרים של תכנית תל"ם במעגן מיכאל ולרכז תחת אחריותם 12 צעירים יוצאי העדה לא היה ספק מבחינתם והם קפצו על ההזדמנות, הפעם יחד כזוג.

ההתחלה היתה רוויית קשיים, אבל צבי ורחל נשארו בתפקיד במשך 10 שנים ארוכות וטובות, בהן התחזק מאד הקשר בין צעירי התכנית לבין "פלסאון" ומעגן מיכאל, וכך גם הקשר בין צבי ורחלי לבין חניכי התכנית ומשפחותיהם.

במקביל לתכנית תל"ם, במסגרת עבודתה של רחלי כאם בית ב"פלסאון" היא ייסדה מחסן תרומות של בגדים, ציוד וריהוט שנמסרו בדיסקרטיות לעובדי המפעל. המחסן הלך וגדל וכיום הוא כבר שם דבר באזור – חיילים בודדים שמשתחררים, חניכי תל"ם שסיימו תכנית ועוברים לדירה משלהם ועוד רבים אחרים זוכים לקבל ריהוט נפלא שאוספים עבורם רחלי וצבי.

ואם כל זה לא מספיק, צבי החליט גם להתנדב במועדון לקידום נוער בפרדס חנה, לשם הוא מגיע על מנת לפגוש את הנערים, לשוחח, לשחק, לשתות איתם קפה וליהנות מהעוגות שרחלי מכינה ושולחת איתו.

צבי שחר

צבי שחר ו"מועדון התקווה". צילום מתוך אלבום פרטי

במסגרת הידוק הקשרים של צבי ורחלי עם בני העדה, ביקרו השניים עד היום באתיופיה כחמש פעמים, חלקן למטרות טיול והיכרות עם המדינה והתרבות וחלקן נסיעות התנדבות לעבודה עם הקהילה היהודית בגונדר.

 

הכנות לסדר בגונדר

הכנות לסדר בגונדר. צילום מתוך אלבום פרטי

בעוד כמה שנים ייצא צבי לגמלאות, אך הוא לא מתכוון לתת לשום דבר לעצור אותו והוא מתכנן להגדיל את היקף ההתנדבות שלו כשיצא לגמלאות. ההתנדבות היא הדרך שלו לעשות שינוי בעולם והיא מעניקה לו תחושת ערך עצומה.

כפי שעבודתו של צבי עם קהילת יוצאי אתיופיה החלה במקרה, כך גם התרחשה ההיכרות עם משפחת סלמסה, אשר בנה יוסף מצא את מותו מספר חודשים לאחר שחווה מעצר אלים על ידי משטרת ישראל והפך לסמל המחאה האתיופית נגד אלימות משטרתית כלפי בני העדה.

 

תערוכת קרמיקה טדלה ופורניש סלמסה עם רחלי

תערוכת קרמיקה טדלה ופורניש סלמסה עם רחלי. צילום מתוך אלבום פרטי.

היחסים בין הצדדים התהדקו מאוד ולפני מספר חודשים פנו רחלי וצבי למזכירות קיבוץ מעגן מיכאל בבקשה לסייע בשיפוץ חלקים מדירתה הקטנה של המשפחה בבנימינה. הקיבוץ השיב בחיוב וצבי ורחלי רתמו בעלי מקצוע שעובדים בקיבוץ ובכוחות משותפים הצליחו להכניס מעט אור במטבח מחודש ובחדר רחצה ראוי.

כששואלים את צבי מה יושב בבסיס החיבור הכל כך עמוק שלו עם בני העדה, הוא חושב לרגע ואומר שאולי העובדה שהוא עלה ארצה לבדו בגיל 17 ללא משפחה בארץ מלבד המשפחה שיצר, מחברת אותו אל הקושי שבקליטה והיטמעות בחברה חדשה. הוא מכבד מאד ומתחבר לצניעות, לכבוד, להקפדה על המסורת, לקהילתיות החזקה ולנתינה הבסיסית שבאופיים של האנשים הללו, ללא בקשות וללא תנאים.


Back to Top